הפורשים בדמעה: השוק כבר לא מחכה לפורשי צה"ל

0

מקור: Ynet, כתב: אבי אובליגנרץ

כל שנה פורשים מצה"ל כ-1,000 קצינים ונגדים. לא כולם מחפשים ג'וב חדש, אבל לאלה שמעוניינים למצוא עבודה חדשה לא קל בשוק העבודה הרווי. מה ההבדל בין שירות צבאי לבין עבודה אזרחית, למה חל פיחות במעמדם של פורשי צה"ל ואיך יכולים הפורשים לעזור לעצמם.

המשתחררים הטריים, הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון וסגנו האלוף (מיל.) גבי אשכנזי לא יצטרכו מן הסתם לשפץ את קורות חייהם ולכתת את רגליהם בין לשכות התעסוקה, חברות יישום, מאבחנים פסיכוטכניים וקורסי הסבה, כדי למצוא להם ג'וב חדש, אבל כ-1,000 נגדים וקצינים אחרים שייפלטו השנה מצה"ל, יצטרכו ועוד איך. שוק העבודה האזרחי, שעד לפני כ-20 שנה היה מקבל לפחות את הקצונה הבכירה הפורשת בזרועות פתוחות, נוטה היום להתייחס בצורה עוינת עד צוננת אל פורשי צה"ל.

"פעם איש צבא היה חצי אלוהים", מעיד היועץ הארגוני דני וולקן שמעביר סדנאות ליוצאי מערכת הביטחון בנושא חיפוש וראיונות עבודה. "כל סא"ל ומעלה נחטף בדרך לבקו"ם, אבל הסיפור הזה נגמר. תתי-אלופים ומעלה עדיין מבוקשים, אבל לאלופי-משנה כבר לא פורשים שטיחים אדומים ובטח שלא לסגני-אלופים ורבי סרנים".

אל"מ (מיל.) בנצי נחל, מנהל רשות התעסוקה בארגון גמלאי צה"ל, "צוות", מצר על הפיחות הגדול שחל במעמדם של פורשי צה"ל לעומת שנות השישים והשבעים, ימי מפא"י העליזים, ומסביר שזהו חלק בלתי נפרד מהשינויים הערכיים העצומים שהתחוללו במדינה מאז מלחמת לבנון. "בעקרון, המדינה היום חשה מחויבות ברמה של אלופים, אבל גם זה לא לכולם. כל בעל דרגה שמתחת לאלוף, צריך להתמודד בכוחות עצמו עם המציאות החדשה שנוצרה כי היחס לצבא השתנה ב-20 פלוס השנים האחרונות", אומר נחל.

מוכרחים לעשות פשרה

כל שנה עוזבים את שורות הצבא כאלף איש, 60% מהם נגדים, 33% קצינים בדרגת עד סא"ל וכ-7% מהקצונה הבכירה. בסקר תעסוקה שערכה מחלקת פרישה מצה"ל בקרב פורשי 2004 עולה, כי 66% מועסקים ברובם במגזר הפרטי, 10% מצויים בשלב ההסבה, 3% בשלבי מו"מ והשאר הצהירו שאינם יכולים או אינם מעוניינים לעבוד מסיבות שונות.

למעט בעלי מקצועות מבוקשים בעיקר בתחום הטכנולוגי-רפואי שנחטפים לא אחת בטרם פשטו את המדים, רוב הפורשים שיוצאים עם ותק של כ-25-15 שנה, נאלצים לעבור דרך חתחתים ולעשות פשרה משמעותית על מנת להיקלט בשוק האזרחי.

"המגזר האזרחי הוא מאוד ענייני ולא נותן שום עדיפות ליוצאי צבא", מבהיר גורם צבאי המקורב לנושא. "הוא נותן עדיפות לכאלה שיוכלו לייצר עבורו רווחים ולכן מרבית המעסיקים יעדיפו למשל, סמנכ"ל בחברה פרטית על מפקד אוגדה בדרגת תא"ל".

מסלול היציאה לאזרחות של מסיימי שירות קבע מתחיל במחלקת הפרישה של הצבא. המחלקה מלווה את הפורשים ונותנת להם הכוונה וסיוע נקודתי במעבר לחיים האזרחיים, כולל הכנה פרקטית ומנטלית.

הטיפול מתחיל לרוב כשנה לפני מועד השחרור ונמשך כשנה לאחריו. במקביל מלווה אותם "צוות" מיום שחרורם ועד בכלל, ומגיש להם סיוע נרחב בכל הנוגע להשתלבות בפרק ב' של הקריירה. בנוסף, מחזיקה מחלקת הפרישה של הצבא במשרדי איתור תעסוקה באיגוד לשכות המסחר ובהתאחדות התעשיינים. מאז שנת 1991 ועד היום, נקלטו בתעשייה כ-2,350 נגדים וקצינים שפרשו מצה"ל.

יותר מדי "מבוגרים"

פרק הזמן הממוצע למציאת תעסוקה עבור פורשי צה"ל הוא 8-6 חודשים מרגע שהתחילו לחפש ברצינות, נתון שאגב די דומה למה שקורה בקרב שאר בני גילם בשוק העבודה. אולם, חלקם גם אינו מוצא כלל עבודה או מתקשה להחזיק מעמד במקום העבודה לתקופה ממושכת.

אל"מ (מיל.) בנצי נחל מסביר, שבאופן טבעי ליוצאי צה"ל קשה יותר להסתדר בעבודה. "איש הצבא 'אולף' במשך עשרות שנים להיות שכיר, להיות במערכת מאוד מאורגנת וגם אינו יוצא לשטח רעב. יש לו משהו ביד ולכן הוא רוצה קודם לנוח טיפה, ואינו ממהר לקבל את מה שמוצע לו שבדרך כללל נמוך ממה שהיה לו בצבא".

לרעת המשתחררים עומדים גם גילם המבוגר יחסית והעובדה שחלק ניכר מהם אוחז במשלח יד שאינו מתאים לצורכי המשק. עם זאת, מבקש נחל להזכיר שמדובר בעובדים "אחראים, שקולים ויציבים מבחינת פרק הזמן בו הם מחזיקים מעמד במקום העבודה".

פרויקט הנגדים והקצינים של משרד התמ"ת הוקם ב-86' כדי לסייע ליוצאי זרועות הביטחון להיקלט בשוק האזרחי באמצעות ייעוץ, הדרכה והכוונה מקצועית. הפרויקט, שמתבצע בשיתוף פעולה עם מחלקת פרישה ו"צוות", מתפקד כחברת השמה לכל דבר. מנהל הפרויקט, אל"מ (מיל') מוטי שגיא, מסביר שגולת הכותרת של המיזם היא ההכשרות המקצועיות שעוברים הפורשים בתחום המחשוב, הוראה, אלקטרוניקה, מורי נהיגה, קציני בטיחות רכב, קציני בטיחות בעבודה, מינהל לוגיסטי, פחחות רכב ותחומים נוספים בהתאם לצורכי השוק.

"ההתנתקות מהצבא מלווה בקשיי פרידה"

ההתנתקות, מתברר, מעיבה גם על הפורשים משירות קבע. מאחר והמסגרת הצבאית מאוד מגוננת, מתקשים אנשי הקבע להיפרד מהמערכת ולוקים למעשה בהלם אזרחות. לדברי היועץ הארגוני דני וולקן, "אנשים ששירתו עשרות שנים במקום עבודה, חווים קשיי פרידה והדבר בולט במיוחד אצל הנגדים. אסור לשכוח שהחבר'ה האלה התגייסו בגיל 18 ומאז המערכת בדרך כלל מחליטה עבורם עד גיל 45-40. כלומר, המעברים שהיו להם במהלך השירות, התרחשו מבחינתם כמעט בלי שהם נקפו אצבע והם התרגלו לכך שהמערכת תארגן בשבילם הכל, ותפתור את בעיותיהם".

דבריו של וולקן זוכים לחיזוק ממנהל פרויקט הנגדים, מנהל הפרויקט, אל"מ (מיל') מוטי שגיא,  שמדווח על קשיי הסתגלות רבים: "שום דבר לא בוער להם והם לא רעבים מספיק בגלל הפנסיה. הם נתונים בהלם פרישה ולוקח לאסימון הרבה זמן לרדת: חצי שנה, שנה ואפילו 5 שנים או עד שהאישה זורקת אותם מהבית. מה גם שהם מתקשים לשווק את עצמם ונאלצים בהרבה מקרים להתמודד מול דורשי עבודה צעירים יותר אך מנוסים יותר".

הזמן שעובר בתקופת החיפושים פועל לרעת הנגדים והקצינים במילואים, כיוון שההערכה העצמית שלהם הולכת ויורדת, הסביבה הקרובה מגיבה בהתאם ואפילו המעסיקים הפוטנציאליים נרתעים מהחור שהולך וגדל בקורות החיים של המועמד.

מעבר לבעיות האובייקטיביות והסובייקטיביות בהם נתקלים יוצאי צה"ל, דומה שאבן הנגף העיקרית שעומדת בדרכם למציאת פרנסה, היא ההבדלים המנטליים העצומים בין העולם האזרחי לעולם הצבאי.

"המעבר לאזרחות הוא כמו מעבר מהציוויליזציה לג'ונגל עבור איש הקבע", אומר רס"ן (מיל') אבי לוי, מנכ"ל חברת בוב בטיחות וביטחון ואיש המערך הטכני לשעבר של חיל האוויר. "האזרחות היא תרבות ארגונית שונה לגמרי ואתה נדרש בבת אחת לעבור ממערכת שעוסקת בהוצאת כספים למערכת שמייצרת כספים. הקודים שונים לגמרי ומה הפלא שאתה מרגיש כמו טירון בגיל 40 פלוס?".

לוי שפרש מצה"ל ב-96', התקבל בתוך זמן קצר למשרת רכז הדרכה וסגן מנהל "מכללת עתיד" בתל אביב. לאחר  3 שנים חש לוי שמיצה את הנושא ועשה קורס למנהלי ביטחון בכירים במסגרת פרויקט הנגדים והקצינים. במשך כשנתיים, הוא היה מובטל ללא שכר עקב החוק שאוסר על מתן דמי אבטלה לפורשי צה"ל, ובתום הקורס פתח את "בוב", החברה העוסקת בשירותי בטיחות וגהות בעבודה.

לוי מפנה אצבע מאשימה למערכת, שבמקום לעודד את הפורשים למצוא תעסוקה, "מרפדת" אותם בכל מיני הטבות הגורמים להם לחשוב פעמיים אם בכלל כדאי לקחת עבודה בתנאים הרבה פחות טובים, בפרט שההכנסה נטו קטנה יותר מהפנסיה שהוא מקבל. "איש הקבע לשעבר, חייב להבין שכמה שהוא ישתחרר יותר מהר מההשוואות בין ההווה והעבר, הקליטה שלו תהיה קלה יותר", אומר לוי.

לא תמיד הבעיה נעוצה בפורשים אלא דווקא בצד השני של המתרס שלא אחת מסתכל עליהם בחשדנות ואפילו בזלזול מה, כפי שמגדיר את הבעיה אל"מ (מיל') מוטי שגיא: "אנחנו יודעים להכשיר את הפורשים לאזרחות, אבל אף אחד לא מכין את המעסיק לקליטת הפורשים ולהבין את היתרונות הטמונים בהם".

טירה: תמיד אעדיף להעסקי קצינים במילואים

תא"ל (מיל') עודד טירה, נשיא פניציה אמריקה ישראל ולשעבר נשיא התאחדות התעשיינים, יוצא חוצץ נגד תמונת המצב הקודרת שציירו עמיתיו, ומונה שורה ארוכה של קצינים במילואים מצליחים ביניהם: מנחם עינן, מנכ"ל קנית, עמי סגיס, מנכ"ל גרנית הכרמל, שלמה ינאי, מנכ"ל מכתשים אגן ואביהו בן-נון, יו"ר UMI. עם זאת, טירה מודה שחל כרסום מסוים בדימוי הציבורי של יוצאי הצבא, אבל מבהיר שבשורה התחתונה כל בעל עסק נטול דעות קדומות, ישמח שקצין במילואים מנהל לו את העסק.

"קצינים בצה"ל נחשבים ליותר ענייניים וישרים משאר האוכלוסייה", אומר טירה. "יזם שרוצה להצליח, חייב שמתחתיו יהיה איש ישר וגם אחד שיודע לעשות עבודת מטה מסודרת, דבר מאוד חשוב כיום בעולם העסקים הגלובלי, בו הנתונים כל הזמן משתנים וצריך לעשות כל הזמן הערכות מצב. שלישית, לאנשי הצבא יש ידע אולטימטיבי במלחמה על החיים ועל המוות, ולכן מי שרוצה להצליח במציאות עסקית כל כך כאוטית, ישמח מאוד לקבל לשורות הארגון שלו איש צבא". טירה אומר כי תמיד יעדיף להעסיק קצינים במילואים על פני מועמדים אחרים, בשל הניסיון הרב שרכשו בשירותם הצבאי ודבקותם במטרה.

כיוון ששוק העבודה מאוד רווי כיום, סבור וולקן שעל יוצאי צה"ל להתאמץ פי שניים כדי למצוא תעסוקה. מצד אחד, הוא קורא לפורשים להפגין גמישות רבה יותר ומצד שני, הוא ממליץ להם להפגין יוזמה ולחפש עבודה לא רק בדרכים המקובלות, אלא להציע את עצמם מבעוד מועד למקום עבודה בו הם מעוניינים לעבוד. "במצב שבו יש עשרות אם לא מאות קופצים על כל הצעת עבודה, השוק האפקטיבי הוא השוק החבוי, כי לשם אתה מגיע בודד ולא אחד מ-600", אומר וולקן. בנוסף, הוא ממליץ לאנשי הצבא לנצל את מערכת הקשרים וההיכרויות שטוו עם העולם האזרחי במסגרת השירות ולהגדיל כל הזמן את מעגל האנשים עימם הם באים במגע כדי להגדיל את הסיכוי למצוא פרנסה.

Share.

Comments are closed.